האנטומיה של הפטנט

השמנת יתר הפכה ברבות השנים למחלה נפוצה. ארגון הבריאות העולמי העריך כבר ב-2005 ששיעור החולים הסובלים מהשמנת יתר באוכלוסיה הכללית הוא כ-9.8%. תרופות ופתרונות אין-קץ הוצעו בניסיון לתת מענה לבעיה זו. אחת הדרכים לטיפול בבעיה היא הצרת הקיבה באמצעים שונים כדי להביא לירידה בנפחה ולהעניק תחושת שובע בשלב מוקדם יותר של האכילה.

במאמר זה אסקור את פטנט אמריקאי מספר 6,558,400 שכותרתו "כלים ושיטות לטיפול בהשמנת יתר", ובאמצעותו אציג בפניכם את הרכיבים הכלליים ואת צורת הכתיבה של הפטנט.

לפנינו העמוד הראשי של הפטנט האמור כפי שנתקבל:

הפטנט שלפנינו מתאר שיטות וכלים, המאפשרים את הצרת הקיבה באמצעים גסטרופלסטיים. לדוגמא, על ידי החדרת מתקן אל תוך הקיבה, אשר יאחז בחלקים מהדופן הפנימית של הקיבה ובכך יצר אותה על ידי יצירת מעין כיס פנימי.

כמו כל פטנט, גם הפטנט שלפנינו מתחלק באופן עקרוני לשני חלקים עיקריים: הפירוט והתביעות.

א. הפירוט (Specification)

הפירוט הוא לרוב החלק העיקרי של מסמך הפטנט, ובו מתוארת ההמצאה על פרטיה השונים, מוצגות בו דוגמאות שונות ליישום ההמצאה, ואף מצורפים שרטוטים ואיורים שונים לתיאור ההמצאה בפרוטרוט ואת דרכי השימוש בה. מטרתו של הפירוט היא לאפשר לבעל מקצוע ממוצע בתחום להבין כיצד ההמצאה פועלת וליישמה.

הפירוט עצמו מורכב ממספר תת-חלקים:

שם ההמצאה – הכותרת שניתנת להמצאה. מטרתה לתאר באופן כללי את ההמצאה, אולם אם הכותרת שתינתן תהיה כללית יתר על המידה (לדוגמא, אם במקרה שלנו פשוט היו קוראים להמצאה "כלים ושיטות"), אזי בוחן הבקשה עשוי יהיה לבקש לשנות את הכותרת, וזאת במטרה להקל על חיפוש הפטנט.

רקע – בארה"ב, חלק זה לרוב מתחלק לשניים: 1. תחום ההמצאה; 2. תאור הרקע להמצאה הספציפית.

תחום ההמצאה מתאר לרוב באמצעות משפט אחד או שניים מהו התחום בו עוסקת ההמצאה. לדוגמא, במקרה שלנו התחום הוא טיפול בהשמנת יתר ובעיקר טיפול בהשמנת יתר באמצעות פרוצדורות גסטרופלסטיות.

בתיאור הרקע להמצאה הספציפית עורכי הפטנטים מתארים לרוב את המצב הנוכחי בתחום ההמצאה או הפתרונות הקיימים כיום לבעיה אותה ההמצאה באה לפתור. לעיתים, ישנם עורכי פטנטים הבוחרים לצטט פטנטים הקיימים בתחום, ואף להציג את חסרונותיהם (עם השנים מסתמן כי שיטה זו אינה מומלצת, אולם לא ארחיב בנושא במאמר זה).

סיכום ההמצאה – בסיכום של חלק זה ישנו תיאור של תמצית ההמצאה. לרוב, עורך הפטנטים משתמש בשפת התביעות (כפי שיוסבר בהמשך) לתיאור ההמצאה. בשנים האחרונות נושא סיכום ההמצאה עומד במרכזן של פרשיות משפטיות רבות, כיוון שבמקרים רבים פירש בית המשפט בארה"ב את ההמצאה בצורה צרה יותר משהתכוון הממציא, וזאת לאור הכתוב בסיכום ההמצאה.

תיאור השרטוטים – תיאור בן משפט אחד עבור כל שרטוט המצורף לפירוט, אשר מסביר את המוצג בו.

תיאור ההמצאה לפרטיה (Detailed Description) – זהו החלק העיקרי של בקשת הפטנט, ובו מתוארת ההמצאה הקטנים לפרטי פרטים. כאמור, מטרתו של הפירוט בבקשת הפטנט היא לאפשר לקורא אותה (בהנחה שהוא בעל מקצוע ממוצע בתחום המדובר בהמצאה), להבין וליישם את ההמצאה. לכן, אם המצאתי שיטה לשגר אדם ממקום למקום, אך בפירוט לא תיארתי את הדרך שתאפשר לבצע את המצאתי, הרי שלא אעמוד בדרישות, ולא אהיה זכאי לקבל פטנט על המצאתי.

על תיאור ההמצאה להיות מפורט ורחב, ולכלול תימוכין מוצקים ­­­­לתביעות אשר יופיעו בסוף הבקשה (לגבי התביעות אפרט בהמשך). בפועל, כל מה שלא תואר בפירוט לא יוכל להיתבע על ידי בעל הפטנט כחלק מהפטנט. לדוגמא, אם הכלי בהמצאה שלפנינו מסוגל לאחוז ברקמה ולשנות את מיקומה, הרי שבעקרון הוא עשוי לשמש גם לפרוצדורות כירורגיות אחרות, מלבד הצרת הקיבה. אולם, אם פרוצדורות אלו לא תוארו בבקשת הפטנט, הרי שבעל הפטנט לא יוכל לטעון שהפטנט חל גם עליהן, ולא יוכל למנוע מאחרים לבצען או להגיש עליהן פטנט בעצמם.

תקציר - הדין בארצות הברית דורש, כי הממציא יצרף תקציר לבקשת הפטנט, אשר לא יעלה על 150 מילים. התקציר יוצג בעמוד הראשי של הפטנט, כמו בדוגמא שצירפתי (בישראל אין דרישה לצרף תקציר לבקשה).

שרטוטים – כאשר אפשר לתאר את ההמצאה באמצעות איורים, יש לצרף לפחות שרטוט אחד המתאר אותה. ניתן גם לתאר בשרטוטים דוגמאות שונות או מועדפות ליישום ההמצאה. לכן, גם אם אספקט מסוים לא תואר במלל בפירוט, אך הוא מופיע באחד השרטוטים, ניתן יהיה לטעון שהוא חלק בלתי נפרד מההמצאה כפי שנתבעה. אין זה נדיר כי עורך פטנטים טוב יגיש עם בקשת הפטנט שרטוטים מפורטים המכילים וריאציות שונות ופרטים רבים בכדי לאפשר תימוכין רחבים לתביעות.

ב. התביעות (Claims)

אם הפירוט הוא החלק העיקרי והרחב שבבקשת פטנט, הרי שהתביעות הן ללא ספק החלק החשוב של בקשת הפטנט. כזכור, הפטנט מאפשר לבעליו למנוע מאחרים לייצר, למכור או להשתמש בהמצאה המוגנת בפטנט, וזאת למשך 20 שנה. התביעות למעשה מגדירות את "היקף המונופולין" אשר הוענק לממציא מטעם המדינה בה הוגש הפטנט.

בסופו של דבר, הפטנט הוא כלי מסחרי ומנוף עסקי, המאפשר לבעליו לשלוט בשוק מסוים. לפיכך, תביעות רחבות מקנות לבעל הפטנט שליטה מהותית יותר על אלו המעוניינים לנצל את ההמצאה (לרוב, מתחריו של בעל הפטנט), ואילו תביעות צרות ניתן לעקוף ביתר קלות.

אסיים בכך שאנסה להמחיש את ההבדל בין תביעה צרה לרחבה. לצורך כך ניתן לנסות ולדמיין: כיצד נתאר בקבוק מי-עדן? תביעה צרה תכיל לרוב פרטים רבים, לדוגמא "מכל פלסטיק בנפח ליטר וחצי המיועד להכיל מים מינרליים", ואילו תביעה רחבה תהיה כוללנית ולכן תכלול גם וריאציות שונות של ההמצאה, לדוגמא "כלי קיבול להכלת נוזלים". יחד עם זאת, התביעות לא יכולות להיות רחבות מדי, מכיוון שאז הן יכללו גם מוצרים קיימים וידע קודם, אשר עליהם אין בעל הפטנט זכאי לקבל מונופולין.

הבהרה: האמור במאמר זה הוא לצורך מידע כללי בלבד, ואין באמור לעיל להוות תחליף לייעוץ משפטי ו/או חוות דעת משפטית, הניתנת על ידי עורך פטנטים או עורך דין.